עובדים בחג: מי עובד, כמה צריך לעבוד והאם ניתן לצאת לחופשה?

תקופת החגים בפתח, וזו ההזדמנות לרענן את הזיכרון בדבר הזכויות והחובות של העובדים לימי חופשה בימי החג, ערבי החג וימי חול המועד
מאת: מערכת כל עובד 

* המחלקה המשפטית
"כל עובד" מבית חשבים http://www.koloved.net


מהו מספר שעות העבודה שעובד מחויב לעבוד בערב חג?

על פי החוק:

סעיף 2 (ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי ביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, לא יעלה יום העבודה על שבע שעות. לפיכך, כל שעת עבודה מעבר ל- 7 שעות, תיחשב שעה נוספת (סעיף זה מתייחס לעובדים במקומות עבודה בהם עובדים 6 ימים בשבוע).

במקומות עבודה שעליהם חל צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה לחמישה ימי עבודה בשבוע - נקבע כי בערב חג שחל ביום שהעובד חייב לעבוד בו, יהיה יום העבודה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות, או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות (צו ההרחבה קובע כי המעביד ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור). באשר ליום כיפור, צו ההרחבה קובע כי העובדים יעבדו 6 שעות בתשלום של 9 שעות.

צו ההרחבה קובע עוד כי במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי חג 6 שעות בתשלום של 8 שעות ימשיכו לעבוד כך.

על פי נוהג:

משפט העבודה מכיר בזכויות הקמות לעובדים מכח נוהג. בהתאם לכך, במקום עבודה אשר במשך שנים עבדו בו בערבי חג ארבע או חמש שעות, הופכת זכות זו במרוצת הזמן לנוהג ולתנאי בחוזה העבודה האישי של כל עובד ועובד.

ימי חג לעובד לא יהודי

בהתאם לסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח 1948, עובד שאינו יהודי זכאי לבחור כימי מנוחה את חגי ישראל, או את חגי עדתו. מכאן שלא ניתן לחייב עובד שאינו יהודי לעבוד בימי החג של עדתו, אם בחר לקיימם. נשאלת השאלה: מהו דינם של חגי ישראל, שבהם נעדר עובד שאינו יהודי, כאשר הוא בוחר כימי מנוחה את חגי עדתו?

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין לזקוף ימי חג אלה על חשבון ימי חופשה שנתית. הכוונה היא הן לימי החג היהודיים והן לימי החג המוסלמיים (דב"ע לד3-49/, יצחק אהרונוב נ` עבד אל-קאדר וותד, פד"ע ה 472).

בית הדין התייחס לימי החג המוסלמיים כימי חג להם זכאי העובד מכוח חוק, ואילו לחגי ישראל נקבע כי אין לראותם כחופשה שנתית, באשר מנוחה זו כפויה על העובד ללא כל קשר לחופשה השנתית שהוא זכאי לה על פי חוק.

יודגש כי בית הדין לא התייחס לשאלה האם העובד זכאי לתשלום בעבור ימי חג אלה, אולם הפרשנות המקובלת היא כי עובד, כאמור, אינו זכאי לכפל תשלום הן בעבור חגי עדתו והן בעבור חגי ישראל, אם הוא בוחר לקיים את חגי עדתו. עצם מתן הבחירה לעובד שאינו יהודי לבחור כימי מנוחה את חגי עדתו, הוא זכות בפני עצמה גם אם אין תשלום בצדה.

זכות זו היא מוחלטת, ולמעביד אין שיקול דעת, או סמכות, למנוע מעובד כאמור להיעדר בחגי עדתו. סיכומו של עניין: לעובד לא יהודי יש זכות מלאה להיעדר מעבודתו בימי החג של עדתו הקבועים בחוק, והמעביד אינו יכול למנוע זאת ממנו. ימים אלה אין לזקוף על חשבון ימי חופשתו השנתית, והוא יהיה זכאי לתשלום מלא בגינם. עם זאת, הפרשנות היא כי אין עובד, כאמור, זכאי לכפל תשלום, ולכן הוא לא יקבל תשלום בגין חגי ישראל, למרות שנמנע ממנו לעבוד בימים אלה; כמו כן, על-פי פסק הדין, אין המעביד יכול לכפות על העובד זקיפת ימים אלה על חשבון חופשתו השנתית. אולם קיימת פרשנות נוספת, לפיה עובד לא יהודי יכול לבקש מהמעביד לזקוף את ימי היעדרותו בימי חגי ישראל, על חשבון חופשתו השנתית.

חופשה בערב חג

בנסיבות מסוימות שיפורטו, המעביד יכול לזקוף לעובד את יום ההיעדרות בערב החג על חשבון החופשה השנתית של העובד.

בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, המעביד הוא זה אשר קובע את מועדי החופשות לעובדיו. המעביד חייב להודיע לעובד על תאריך תחילת חופשתו לפחות שבועיים מראש, כאשר מדובר בחופשה אשר אורכה לפחות שבעה ימים. כאשר מדובר בחלקי חופשה שאינם עולים על שבעה ימים רצופים, אין המעביד חייב בהודעה מראש של שבועיים, והוא יכול לתת התראה קצרה ביחס לימי חופשה בודדים.

בהתאם לסעיף 8 לחוק, על החופשה להיות רצופה. עם זאת, בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לפצלה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות של שבעה ימים (ההסכמה נדרשת רק לעצם האפשרות לפצל את החופשה ולא לעניין קביעת מועד החופשה). בתנאים האמורים, כאשר לעובד נותרה חופשה שבועית שעולה על שבעה ימים, או שאותו עובד כבר ניצל באותה שנת עבודה חופשה שנתית בת שבעה ימים רצופים - ניתן לזקוף יום בודד על חשבון החופשה השנתית.

בהתאם לאמור, כאשר יש הסכמה בין העובד למעביד בעניין עצם האפשרות לפיצול החופשה, ולא נפגע העיקרון של חופשה רצופה בת שבעה ימים, המעביד יכול להוציא את העובד לחופשה בערב חג (אף ללא הודעה מראש של שבועיים), ולראות בכך חלק מן החופשה השנתית. אם לא מתקיימים התנאים האמורים, אין לזקוף את ימי ערב החג על חשבון חופשה שנתית.

במקרה בו אין אפשרות לזקוף את הימים האמורים על חשבון חופשה שנתית, המעביד חייב בתשלום יום העבודה לעובדיו. ההלכה היא, כי עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת היותו עובד, ולאו דווקא משעבד בפועל.

חופשה בחול המועד

יום חופשה בחול המועד או ערב חג דינו כיום חופשה מלא. חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים, ואינו עוסק בחלקי יום חופשה. כאשר עובד נעדר יום שלם מן העבודה אין משמעות לשאלה כמה שעות עבודה היה אמור לעבוד באותו יום, ורואים יום היעדרות זה כיום חופשה מלא.

כשם שבעד יום עבודה בחול המועד/ערב חג, עובד (חודשי) זכאי לשכרו המלא, וכשם שבצאתו לחופשה בימים האמורים מקבל העובד דמי חופשה בגין יום עבודה מלא, ולא מחצית דמי החופשה, כך גם יראו בהיעדרות בימים אלו יום חופשה מלא ולא מחצית יום חופשה.

עם זאת, יש לציין כי קיזוז של פחות מיום חופשה מימי החופשה הצבורים לעובד, בשל יום חופשה בחול המועד/ערב חג, הינו מותר, בהיותו עודף על התנאים הקבועים בחוק. מקום עבודה בו קיים הסכם/נוהג כאמור, מחויב על פיו.

חג שחל במהלך חופשה שנתית של עובד

בחוק חופשה שנתית, נקבעו ימים אשר לא יובאו במניין ימי החופשה (סעיף 5 לחוק). בין ימים אלו נמנים גם ימי חג שאין עובדים בהם.

החוק מוסיף וקובע כי אם ימים אלו חלים במהלך החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלים את החופשה במהלך שנת העבודה, במידת האפשר. בהתאם לכך, ימי החג שחלו במהלך חופשתו השנתית של העובד, לא ימנו כימי חופשה ולא ינוכו מימי החופשה אשר נצברו לזכותו.

האם מעביד יכול להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת במהלך חול המועד סוכות?

חוק חופשה שנתית, התשי"א–1951 (להלן - "החוק") אינו קובע במפורש מי קובע או מסדיר את מועדי החופשה של העובדים. הפסיקה קבעה, כי המעביד הוא אשר מסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, בכפוף להוראות החוק. על כן, מעביד יכול להחליט, כי במהלך חול המועד סוכות ייסגר מקום העבודה והעובדים ישהו בחופשה שנתית; וזאת, בכפוף לשתי מגבלות: המגבלה האחת, על פי סעיף 9 לחוק, על חופשה של שבעה ימים ומעלה, יש למסור לעובד הודעה על מועד יציאתו לחופשה שבועיים לפחות טרם תחילתה. על כן, אם מספר ימי החופשה (כולל היום הפנוי והמנוחה השבועית) הוא שבעה ימים לפחות, יש להודיע לעובדים על דבר ההוצאה לחופשה ותאריך תחילתה שבועיים מראש לפחות. המגבלה השנייה, יש לוודא, כי לעובד יש די ימי חופשה לניצול, מכיוון שלא ניתן להוציא עובדים לחופשה שנתית, ביוזמת המעביד, על חשבון ימי חופשה עתידיים.

על כן, אם ישנם עובדים, אשר אין לזכותם די ימי חופשה לניצול, אין להוציאם לחופשה; ולחלופין, יש לזכותם בתשלום מלא בעבור ימים אלה ללא זקיפתם על חשבון ימי חופשה עתידיים. לחלופי חילופין ניתן, בהסכמת העובד, להוציאו לחופשה ללא תשלום לתקופה זו.

אם נבחן את הסוגיה האמורה בראי של חג הסוכות השנה - כאשר יוצאים העובדים לחופשה, שתחילתה בערב סוכות וחוזרים לעבודה לאחר שמחת תורה, עולה, כי המעביד חייב להודיע לעובדיו על הוצאתם לחופשה שנתית מרוכזת שבועיים מראש, משום שבמקרה זה מדובר בשבעה ימי חופשה. על פי סעיף 5(2) לחוק, ימי חג אינם מובאים במניין ימי החופשה, אם אינם חלים במנוחה השבועית. מכאן יוצא, כי בחג הסוכות השנה, מספר ימי החופשה (הכולל את יום המנוחה השבועית ואת היום הפנוי) הוא שבעה, להוציא את שני ימי החג, לעובדים 6 ימים בשבוע ואפילו 9, לעובדים 5 ימים בשבוע.

לסיכום: מעביד יכול להחליט להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת, בכפוף להודעה לעובדיו מראש שבועיים לפחות, אם מדובר בשבעה ימי חופשה שנתית ומעל למספר זה; וכן, גם אם לעובדים יש די ימי חופשה שנתית לניצול, הצבורים לזכותם.

* המחלקה המשפטית של "כל עובד" עומדת לרשות הלקוחות בטלפון 03-5680888 , באמצעות הפקס או באמצעות אתר "כל עובד.נט" http://www.koloved.net

קישורים
חופשה מרוכזת ומי קובע את עיתוי החופש
לאתר חשבים
חגים ועובד בשכר